הרבי והקעמפ

מבחוץ – "קעמפ"; מבפנים – ישיבה
באופן זה ישנה מעלה גם על הלימודים בכל השנה * באותם שבועות אחדים פטורים התלמידים מללמוד לימודי חול * ה"קעמפ" נמצא מחוץ לעיר, שאין שם החיסרון של "ישיבת כרכים" * במשך שבועות אחדים יפעלו מה שפועלים במשך חודשים אחדים בישיבה שבעיר * מוגשים בזה קטעי שיחות-קודש מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו על מעלתם ותפקידם של מחנות-הקיץ

כבר דובר פעם, שמצד זה שנמצאים עתה בזמן של חושך כפול ומכופל, הרי ההנהגה עתה היא בשני קווים הופכיים: מצד אחד – "שמים חושך לאור ואור לחושך"; אבל לאידך גיסא – ההנהגה עתה היא באופן ד"בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב". כלומר: אם רק הולכים בדרך של הרחבה – אזי לא חסר ממון עבור שום עניין שבקדושה. ומה שלפעמים חסר – הרי זה מפני ש"סותמים" את הצינור (על-ידי-זה שהולכים בדרך של צמצום ולא בדרך של הרחבה), ובמילא אין לממון מהיכן להיכנס…ומכיוון שעתה לא חסר דבר וההנהגה היא בהרחבה – הרי גם עניינים שפעם נחשבו ל"מותרות", אפשר לנצלם עתה בקדושה. ומכיוון שאפשר לנצל עניינים אלו לקדושה – הרי מובן שצריכים לנצלם לקדושה. והיינו, שיש שתי דרכים כיצד להתנהג עם ענייני מותרות: א) להימנע מהם, ב) לנצלם לקדושה. ומובן שהדרך השנייה היא גם משתלמת יותר וגם קלה יותר.

כלפי מה הדברים אמורים?
בעבר, ולא רק בעבר, אלא גם בשנים האחרונות – היה הסדר שהילדים היו לומדים ב'חדר' או בישיבה במשך כל היום, ורק פעמיים בשנה – לפני פסח ולפני ראש-השנה – היה "בין הזמנים".
וגם זה היה (לא מצד הילדים או מצד המלמדים, אלא) מצד נשי המלמדים ("די רעבי'צענס") – שהיו צריכות לנקות את הבית לפחות פעמיים בשנה (על-דרך שמצינו בנוגע לאבני המזבח, ש"מלבנים אותן פעמיים בשנה"): פעם אחת – קודם הפסח, כדי לבער את החמץ, ובמילא היו מסירים בשעת מעשה גם את קורי-העכביש… ועל-דרך-זה קודם ראש-השנה, ובמילא לא היה מקום ללמוד בו. ומהנהגה זו – גדלו ילדים בריאים ברוחניות ובריאים בגשמיות.

אבל עתה – ובפרט באמריקה – הסדר הוא באופן אחר: מכיוון שהילדים "עייפים ויגעים" מהשעות האחדות שהם לומדים – ישנו "סוף-שבוע", דהיינו שנוסעים מחוץ לעיר מיום שישי בשבוע עד יום ראשון בשבוע, ויש "מהדרים" כבר מיום חמישי בשבוע… – בנוגע לתוספת שבת ויום-טוב מלפניה ומלאחריה, ישנו "שיעור", אבל בעניין זה אין שום "שיעור"!…
סדר זה הוא במשך כל השנה. ואם לא די בכך, הנה בבוא החורף, הזמן דימי החנוכה, ולהבדיל, ה"חגאות" שלהם – הרי מכיוון שבמשך השנה מתייגעים הילדים ב"יגיעה קשה ביותר" ("מורא'דיק שווער")… "מוכרחים" הם בתקופה זו לנוח מספר שבועות.

וכן הוא גם בזמן הקיץ, שגם אז צריכים לנוח מספר שבועות; אלא שבקיץ הרי זה לגמרי בלי הגבלות: לא רק "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי", אלא "למימני חודשי"… דהיינו, שמהרביעי ביולי עד "לייבור דיי" [יום המציין את סיום חופשת ימי הקיץ בארה"ב. המו"ל] – צריכים לנסוע מחוץ לעיר!…
ובמילא, גם כשחוזרים לעיר – הרי אי-אפשר להתיישב מיד ללמוד, שהרי עייפים עדיין מה"חופשה"… על-דרך שמצינו בתענית שאין מתענין "באחד בשבת, כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית" – ולכן בתקופה הראשונה מתנמנם הוא בשעת הלימוד וכו', שהרי זה עתה חזר מדרכו, ועדיין לא חזר למצבו הרגיל ("ער איז נאך ניט געקומען צו זיך")….
ומ"הנהגה" כזו – רוצים לגדל "דור ישרים יבורך"!…

והעצה לזה – יכולה להיות בשני אופנים:
עצה אחת – לבטל לגמרי את ה"קעמפ", כך שהילדים ישבו וילמדו במשך כל הזמן. אבל כשרצו לפעול עניין זה, קמה התנגדות מצד ראשי-הישיבות, שהרי גם הם רוצים לנוח מעט, ונוסף לזה, הרי עבור זמן זה אין משלמים לו, ובמילא יש לו פיזור הנפש, ואינו יכול להכין את השיעור… כך שנוסף להתנגדות מצד התלמידים, ישנה התנגדות גם מצד המלמדים.
נמצאה אפוא עצה אחרת: מבחוץ – יהיה זה "קעמפ", אבל מבפנים – יהיה ישיבה. והיינו, שיהיה שם כל טוב בגשמיות, עם כל העניינים שישנם ב"קעמפס" אחרים, ויחד עם זאת, ילמדו שם כמו בישיבה, דהיינו שינצלו את המותרות גופא לקדושה.

ואדרבה, באופן זה ישנה מעלה גם על הלימודים בכל השנה – שהרי באותם שבועות אחדים פטורים התלמידים מללמוד "לימודי חול", וגם לא יהיה שם העניין ד"ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן" – האמהות המפנקות את הילדים שלא במקום… דבר שאיננו בריא עבור הילדים לא ברוחניות ולא בגשמיות.
ומכיוון שה"קעמפ" נמצא מחוץ לעיר, שאין שם החיסרון של "ישיבת כרכים", והילדים אינם בביתם, וגם אינם צריכים ללמוד לימודי חול – הרי במשך שבועות אחדים יפעלו מה שפועלים במשך חודשים אחדים בישיבה שבעיר.

ונמצא, שעל-ידי שינצלו את עניין ה"קעמפ" לקדושה – יהיה זה (לא רק כמו בכל השנה, אלא) באופן ד"כפליים לתושייה".
צריכים רק לוודא, שהמלמדים שיהיו שם עם הילדים לא ייגררו אחרי הילדים – כפי שישנו הפתגם ברוסיה "סטארי קאק מאלי" (הקטן כמו הצעיר) – שאז, לא זו בלבד שלא ישפיעו על הילדים, אלא אדרבה – גם הם עצמם יתהלכו כשהם לבושים כמו ה"כוהנים" – במכנסיים "ממותניים ועד ירכיים", וישחקו בכדור!… ולכן, צריכים לוודא שמבפנים – תהיה זו ישיבה.
ואין זה בסתירה לכל העניינים הגשמיים שצריכים להיות ב"קעמפ". אדרבה – יהיה שם כל טוב גשמי, "חלב ישראל", אבל חלב שמן; בשר כשר, אבל בשר טרי, שהוא בריא יותר בגשמיות, יחד עם כל שאר המעלות בגשמיות; אלא שעניין זה גופא ינצלו לקדושה, כמו שכתוב "כל חלב להוי'", ובזה יחנכו וידריכו את הילדים בלימוד התורה ויראת שמים על-פי דרכי החסידות, ועד שיפעלו, שכשהילדים יחזרו לביתם – יהפכו גם את בתיהם, שגם הם יהיו כדבעי.

ועל-פי מה שכתוב בזוהר שישנם ג"ן סדרי אורייתא (אף שבפועל ישנם חמישים וארבע פרשיות), ולכל אחד ואחד מישראל יש אות בתורה – ניתן ל"קעמפ" השם "גן ישראל".
וייתן השם יתברך שיהיה ה"קעמפ" בהצלחה בגשמיות וברוחניות, כך שכאשר הילדים ישובו לביתם, יוכלו מנהלי "קעמפ גן ישראל" לומר "ראו גידולים שגידלנו", ובמילא יבקשו ההורים גם בשנה הבאה שיכניסו את ילדיהם ל"קעמפ". ומובן, שכל מי שיכול לסייע בכך – בוודאי יסייע, ואין זה עניין של ביטול תורה, אלא אדרבה – עניין של חיזוק התורה, ו"לאפשא לה".
ומכיוון שבשנה זו מתקיים ה"קעמפ" בפעם הראשונה, זקוק הוא לברכה יתירה – ייתן השם יתברך שתהיה הצלחה למעלה מדרך הטבע, ומשנה לשנה יצליח עוד יותר ועוד יותר, "עד כי יבא שילה", משיח, ואז ייקחו את כל ה"קעמפ" – השדה, בית-הכנסת, המשק, להבדיל, עם ה"אגם" ("לייק") – לארץ ישראל תיבנה ותיכונן על-ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.

 

("תורת מנחם" חט"ז עמ' 347)

 

 

 


לדף הראשי | לראש העמוד

© כל הזכויות שמורות לקעמפ גן ישראל - ארץ הקודש שע"י אגודת קרית חב"ד, בעיה"ק צפת ת"ו
לשליחת מכתב להנהלת הקעמפ, לחצו כאן | או באימייל camp@ganisrael.co.il